דיני שבעה ומנהגי אבלות

דיני שבעה ומנהגי אבלות.דיני שבעה ומנהגי אבלות
אלה הם הדברים שהאבל אסור בהם במשך שבעת ימי האבלות: מלאכה, רחיצה וסיכה, נעילת מנעלים, חיי אישות, תלמוד תורה, שאילת שלום, כיבוס בגדים ולבישתם, ישיבה על כיסא וספסל, תספורת וגילוח, יציאה מהבית, השתתפות בשמחות.
מלאכה:אין לעשות מלאכה ולהתעסק בסחורה, חוץ ממלאכות הבית כגון אפיה ובישול, הדחת כלים ונקיון הבית.
כשיש לאבל חנות או עסק הם צריכים להיות סגורים כל השבעה, ואם יש לו שותף ועל ידי סגירת העסק יהיה לשותף הפסד, יש להתייעץ עם רב באלו אופנים אפשרי פתיחת עסק.
רחיצה וסיכה: אין לרחוץ כל הגוף גם במים קרים, פניו ידיו ורגליו מותר רק במים קרים, לצורך רפואה בציווי הרופא, מותר להתרחץ במים חמים גם בחולה שאין בו סכנה. אשה שנזדמנה זמן טבילה בימי אבלותה אסורה לטבול, אבל מותרת לרחוץ גם במים חמים במקומות הנחוצים כדי ללבוש לבנים לספירת שבעה נקיים.
אין לסוך גופו בשמן או במשחה לצורך תענוג, אבל כדי להעביר הזיעה או לצורך רפואה מותר.
אין לאשה להתאפר במשך כל השלושים , חוץ מאשה נשואה אחרי שבעה. לכלה במהלך החודש הראשון לנישואיה לבחורה העומדת בשידוכין מותר להתאפר גם בתוך השבעה. נעילת מנעלים:אין לנעול נעליים של עור, אבל נעליים מגומי (נעלי טניס) או מבד אם אין בהם שום חלק מעור מותר. חיי אישות: האבל אסור במשך השבעה כולל שבת בחיי אישות, ויש להחמיר גם בשאר קרבות כגון חיבוק ונישוק ושינה במיטה אחת.

  1. האבלים השבים מההלוויה נוהגים לשבת שבעה בבית הנפטר במקום נמוך ממקום מושבם הרגיל.
  2. נוהגים להדליק נר בבית האבל לעילוי נשמת הנפטר, הנר צריך להיות דלוק במשך כל השבעה גם בשבת וביום טוב.
  3. נוהגים לכסות המראות בבית האבל, ויש שמכסים גם תמונות אנשים.
  4. סעודות: נהוג שהשכנים מכינים לאבלים סעודה בשובם מההלוויה, סעודה זו מכונה סעודת הבראה.
  5. כביסת בגדים ולבישתם: אין לאבל לכבס או לגהץ בגדים, וכן אין לאחרים לכבס ולגהץ את בגדיו גם אם אינו לובש אותם בתוך השבעה. אם מסר בגדיו למכבסה קודם שנעשה אבל, מותר להם לכבסם.
    אין ללבוש בגדים מכובסים במשך השבעה גם אם כובסו קודם שנעשה אבל.
    בני ביתו של האבל (שאינם אבלים) מותרים לכבס בגדיהם, וכן מותרים ללבוש בגדים מכובסים.
  6. ישיבה על כיסא: אין לשבת על גבי כסא וספסל, רק על כיסא נמוך משלושים ס"מ או על גבי כרים ומזרונים מותר.
    האבל אינו חייב לשבת כל היום רק בשעה שנמצאים אצלו המנחמים, ובשאר היום אפשר לו לעמוד ולהסתובב בבית.
  7. תספורת וגילוח: אין לאבל להסתפר ולהתגלח במשך כל השלושים.
    אין לקצוץ ציפורניו במספרים או במקצץ ציפורניים, בין של ידיו ובין של רגליו במשך השלושים, אבל לקצוץ בשיניו או בידיו מותר, ומותר גם להתחיל הקציצה בכלי ולגמור בידיו או בשיניו.
  8. יציאה מהבית: אין לאבל לצאת מביתו במשך השבעה גם לצורך מצווה, ואם אין אפשרות לסדר מניין בביתו בתפילות, יש להתיר ללכת לבית הכנסת ולהתפלל בציבור ולומר קדיש.
    כשקשה לו לישון במקום שיושבים בו השבעה, מותר לו לצאת לביתו בלילה בשעה שבני אדם כבר אינם נמצאים ברחובות.
  9. השתתפות בשמחות: אין לאבל להשתתף בשמחות במשך השלושים, ולאבל על הורים במשך שנת האבלות ובברית מילה של בנו או בחופת ילדיו מותר להשתתף גם בתוך השבעה.
    ישנם מקרים שאפשר להשתתף בשמחות במשך האבלות, ויש להתייעץ על כך עם רב.
  10. אין האבל צריך לעמוד אף בפני אדם חשוב אבל צריך לעמוד בפני ספר תורה.
    כשהאבל עומד אסור לומר לו שב.
  11. תפילות: מצווה להתפלל במניין בבית שנפטר בו המת, וכשאין אפשרות להתפלל שם כגון אם נפטר בבית החולים, נוהגים להתפלל במקום שהאבלים יושבים בו שבעה.
    האבל אינו מניח תפילין ביום הראשון לאבלות.
    נוהגים שהאבל מתפלל לפני העמוד ואומר כל הקדישים במשך י"א חודש.
    אין אומרים "תחנון" ולא "למנצח" בבית האבל, ויש שאין אומרים גם פסוק "ואני זאת בריתי", וכן הכהנים אינם נושאים שם כפיהם, ובראש חודש אין אומרים שם "הלל".
    אחר תפילת שחרית וערבית (ויש אומרים אחרי מנחה) נוהגים לומר מזמור מ"ט שבתהילים, ובימים שאין אומרים בהם תחנון אומרים במקומו מזמור ט"ז.שאילת שלום: אין לומר שלום לשום אדם במשך השבעה, ואם אדם שאינו יודע שהוא אבל שאל בשלומו, בשלושת ימי האבלות הראשונים אין לענות לו, רק יודיע לו שאסור לו לענות, ואחר שלוש הימים מותר לענות.
    מותר לאבל לאחל לחברו שאר ברכות כגון ברכת מזל טוב וכדומה, וכן מותר לאחרים לאחל לאבל, ומותרים גם להושיט יד כשמאחלים זה לזה.
    אין לשלוח מתנות לאבל במשך השלושים, ולאבל על הורים במשך כל שנת האבלות.
    בפורים אין לשלוח לאבל משלוח מנות, אבל האבל צריך לשלוח אפילו בתוך השבעה.לימוד משניות: נוהגים ללמוד משניות במשך ימי השבעה בבית האבל לעילוי נשמת הנפטר, ויש שנוהגים ללמוד פרקי משניות המתחילות בשמו של הנפטר ולאחריו לומדים ארבע משניות שבפרק ז' ממסכת מקוואות שהם אותיות נ. ש. מ. ה., ואומרים תפילת "אנא" והאבל אומר קדיש דרבנן.תלמוד תורה: אין לקרוא בתנ"ך, במשנה , בגמרא  בהלכות ובאגדות במשך כל השבעה כולל שבת, חוץ מספר איוב איכה וכדומה. כמובן מותר ללמוד הלכות אבלות וספרי מוסר. תהילים אם רגיל לומר בכל יום מותר כשאומרו בדרך תפילה ובקשה.מותר להביא ספר תורה לבית האבל כדי לשמוע קריאת התורה, ויש שמדקדקים שיקראו בו לפחות שלוש פעמים.
    האבל אינו עולה לתורה גם כשהוא כהן או לוי, אבל מותר לו להוציא ולהכניס ספר תורה, וכן מותר לכבדו בהגבהה וגלילה, וכשמכבדים אותו בהגבהה מותר לו אחר כך לשבת על הכיסא עם הספר תורה.
    אומרים "יהי רצון" אחר קריאת התורה. ברכות שונות: אין לאבל לקדש הלבנה אם ישאר זמן לקדש אחר ימי אבלו, ובאם לא ישאר מותר לו לצאת בחוץ ולקדש אבל לא יאמר "שלום עליכם".
    מותר לו לברך ברכת "הגומל", וכן מותר לו לברך ברכת "שהחיינו" על פרי חדש, וברכת "הטוב והמטיב".
  12. לקיחה מבית האבל: יש נוהגים לא להוציא דברים מבית האבל כל השבעה, מפני רוח רעה השורה שם.
  13. יום השביעי: ביום השביעי בבוקר אחר התפילה יושבים האבלים שעה קלה ומנחמים אותם, ולאחריו אומרים להם "קומו". מיד לאחריו הותר לאבלים בכל הדברים שהיו אסורים להם במשך השבעה, מפני שמקצת היום ככולו, ומותר להם להחליף את הבגד שקרעו.
    מי שאין לו מנחמים וכן בשבת שאין באים לנחם, נפסקת האבלות בזמן שהדרך לצאת לבית הכנסת אחר התפילה.
    נוהגים ביום השביעי לבקר בבית הקברות על הקבר, ואומרים פרקי תהילים ותפילת "אנא", ומזכירים נשמת הנפטר בתפילת "אל מלא רחמים" ואם יש מניין אומרים קדיש.
    אם חל יום השביעי בשבת עולים לקבר ביום ראשון.
  14. נוהגים לומר קדיש על הנפטר במשך שנת האבל מיום הפטירה.
  15. בתום ה"שבעה" יש להזמין מצבה לקבר. מאחר והכנת המצבה הוא תהליך ממושך.
  16. על המצבה להיות מוכנה לכסוי הקבר ביום השלושים. נהוג לעלות ביום זה לטקס "גילוי מצבה".

המידע נלקחה מאתר משרד הדתות:

http://www.dat.gov.il/שירותי+דת/פטירה+וקבורה/דיני+ומנהגי+אבלות/הלכות+אבלות/בית+האבל.htm

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.